בניהו על חגיגה ד׳ ב

1 כִּי הָא דְּרַב בֵּיבָי בַּר אַבַּיֵי, הֲוָה שְׁכִיחַ גַּבֵּיהּ מַלְאַךְ־הַמָּוֶת. אָמַר לֵיהּ לִשְׁלוּחֵיהּ: זִיל אַיְתִּי לִי מִרְיָם מְגַדְּלָא שֵׂעָר נַשְּׁיָא. נראה הכונה הוה שכיח גביה במראה החלום שהיה דרכו לראותו תמיד בחלום חזיון לילה וכל דברים אלו דאמר לו לשלוחיה זִיל אַיְתִּי לִי מִרְיָם מְגַדְּלָא שֵׂעָר נַשְּׁיָא וכו' ומה שדבר עמו רב ביבי ומה שהשיב לו מלאך־המות הכל היה במראה החלום וכבר פרשו הגאונים במאמרי רבה בר בר חנה בבא בתרא עג: דאמר לדידי חזי לי כך וכך, כל זה היה במראה החלום. על כן גם כאן יש לפרשו כך ואפילו אם נאמר 'הֲוָה שְׁכִיחַ גַּבֵּיהּ' בהקיץ שהיה נגלה לו בהקיץ מכל מקום דברים אלו שאמר לשלוחו והשיב לו כך וכך עד סוף המאמר הכל היה במראה החלום.

2 אַיְתֵּי לֵיהּ מִרְיָם מְגַדְּלָא דַּרְדְּקֵי. נראה כי מלאך־המות לא אמר לו בפירוש מְגַדְּלָא שֵׂעָר נַשְּׁיָא, אלא אמר לו אַיְתֵּי לֵיהּ מִרְיָם מְגַדְּלָא, וכונתו היתה על מגדלא שער נשייא והוא חשב מְגַדְּלָא דַּרְדְּקֵי.